<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ברכות הודאה</h1>
<h2>דף קכא.</h2>
כתב הגאון בתשובה: על ששאלתם אם מצינו אסמכתא שכל הברכות מברך מעומד, ודאי כך הוא דכתיב ויעמד ויברך את כל קהל ישראל כך שמענו מקדמונינו. וספירת העומר ג"כ בעמידה דכתיב מהחל חרמש בקמה, מה ת"ל בקמה ללמדך שבקימה ועמידה תספר ותקיעת שופר נמי מעומד ומברך לשמוע קול שופר והלכה רווחת בישראל ואין לזוז ממנה ואינה בשתי הישיבות לומר לתקוע בקול שופר, ואי קשיא לכון מה דאמור אסמכתא לכל הברכות מעומד מדכ' ויעמד ויברך את כל קהל ישראל, דילמא מימרון הני מילי לישראל כתב ה"ג ויעמד, המלך בעמידה, ויברך, למלך שהברכות שלו. את לרבות שכינה של מקום, כל קהל ישראל כמשמעו, וכל ישראל עומד למאי אתא מלמד שכולן בעמידה לכבודו של מלך. והכי מסתבר שעמד בשביל ברכתו לשכינה כיון דאתחיל בי' ע"כ. מה שכתוב שכל הברכות מעומד, אנן חזי לן דעל ברכות המצות שאין בהם הנאה קאמר, אבל ברכת הנהנין כאכילת מצה וכסוכה וקדוש ומוציא ובר"המז לא ראינו מימינו מי שמברך מעומד. ואיכא מרבואתא דאמרי שש מצות ברכתן מעומד עומר דכתיב בקמה תספר, ומדכתיב בעומר וספרתם לכם ילפינן הני מצות דכ' בהון לכם: קדוש לבנה, החודש הזה לכם, ציצית והי' לכם לציצית, שופר יום ת' יהי' לכם, לולב ולקחתם לכם, מילה המול לכם, וי"א אף הלל דכתיב בי' לכם ובירושלמי נמי איתא כל הברכות מעומד ועל ברכות המצות קאמר ולא על ברכת הנהנין.
